הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' הגר ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב שבמועד הרלבנטי היה מבוטח אצל התובעת (להלן: "הרכב המבוטח") בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 8.3.11.

נעמי משבץ, שנהגה ברכב המבוטח עת קרתה התאונה (להלן: "משבץ"), מסרה בעדותה כי נסעה בנתיב הימני בכביש שבו היה עיקול חד. לפתע, בעודה בעיקול, הגיעה מולה נתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"), סטתה מנתיב נסיעתה, נכנסה לנתיב נסיעתה של העדה, ופגעה ברכבה חזיתית.

הנתבעת מסרה בעדותה כי נסעה באיטיות בעיקול. לפתע הגיחה מולה משבץ. הנתבעת בלמה את רכבה עד כדי עצירה, ואולם משבץ לא בלמה את רכבה ושתיהן התנגשו.

אין חולק כי במועד התאונה היה הכביש כביש צר, ללא סימון של נתיבי נסיעה על גביו (ראה תמונות, נ/1). בצד ימין בכיוון נסיעתה של משבץ הייתה צמחיה שמנעה ממנה אפשרות לרדת לשולי הכביש. בצד ימין בכיוון נסיעת הנתבעת חנו רכבים, חלקם על הכביש, ומנעו מן הנתבעת לסטות ימינה. בנתונים אלה לא היה הכביש רחב דיו למעבר חופשי של שני כלי רכב הבאים מכיוונים נגדיים.

לאחר ששמעתי את עדויותיהן של משבץ ושל הנתבעת סבורה אני כי שתיהן אחראיות לקרות התאונה. תקנה 46(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת:

"שני כלי רכב הבאים מכיוונים נגדיים בכביש שאינו רחב במידה מספקת למעבר חפשי של שניהם, יפחיתו הנוהגים ברכב את מהירות נסיעתם ויימינו את רכבם ככל האפשר לשפת הכביש ולפי הצורך אף מעבר לשפת הכביש, עד כדי בטחון מפני התנגשות".

אילו מילאו שתי הנהגות אחר הוראות התקנה יכולה הייתה כל אחת מהן למנוע את התאונה.

מחקירתה הנגדית של הנתבעת עלה כי במהלך נהיגתה ישב בחיקה בנה בן השנה וחצי, עובדה שללא ספק הסיחה באופן חלקי את דעתה מהנעשה בכביש. לכן סבורה אני כי יש לחלק את האשם לקרות התאונה כך ש-60% חל על הנתבעת, ו-40% חל על משבץ.

התוצאה הינה כי התובעת זכאית לפיצוי בשיעור של 60% מן הנזק שבו נשאה.

אשר על כן הנני מורה כי הנתבעות ישלמו לתובעת סכום של 11,080 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעות לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום של 1,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וישיבו לה את האגרה ששילמה ואת שכר העדה מטעמה, שנפסק בהחלטתי מהיום בבקשה מס' 11 בתיק.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ט סיון תשע"ב, 19 יוני 2012, בהעדר הצדדים.